טכנולוגיית ה-הדפסה על חולצות קיימת כבר שנים רבות כאשר הראשונים שעסקו בכך היו הסינים (בשנת 1040) והמטרה של תהליך זה הייתה ליצור מספר חולצות זהות שעליהן מודפס חומר ויזואלי. הסינים ביצעו את הדפסת החולצות באמצעות אבנים חלקות עליהם כתבו בכתב מראה באמצעות צבעי שמן ואותם הניחו על החולצה.
במאה ה- 15 חולל יוהן גוטנברג מהפיכה בתחום הדפסת החולצות כאשר הפריד כל אות אותה אנו רוצים להדפיס לגוף בודד וביחד לצרפן לבניית חולצות עליהן מודפסות שורות של טקסט כך שניתן יהיה לסדר ולשנות את הכתוב בקלות וביעילות רבה יותר והכי חשוב בעלויות נמוכות בהרבה. גוטנברג בעצם הפך את השיטה של חולצה מודפסת למוצר זמין וזול יותר ובכך הביא להפצה של המילים הכתובות בקרב השכבות השונות של האוכלוסייה.
שיטת הדפסה נוספת שהומצאה מאוחר יותר היא הדפסת המשי, בשיטה זו עושים שימוש ברשת שעשויה מסיבים (בעבר סיבי משי וכיום סיבים סינתטיים) שבחלקה היא פתוחה ובחלקה אטומה (לפי הצורה אותה אנו רוצים להעביר לחולצה) ודרכה מועבר הצבע שיוצר את האובייקט אותו אנו רוצים להעביר לחולצה.
שיטה נוספת להדפסה על חולצות נקראת דפוס צילינדר, שיטה זאת מתבצעת לפי עקרון ההדפסה הישירה באמצעות צריבת לייזר שקובעת את גודל ועומק הנקבים (הרזולוציה) והיא משמשת להדפסת חולצות בעותקים רבים.
השיטה הנפוצה ביותר כיום היא שיטת האופסט (Offset) שבה עושים שימוש בלוח העשוי מנייר עבה או מאלומיניום העובר תהליך פיתוח שיוצר עליו את הדמות בצבעי שמן כאשר הדמות הזאת מועברת אל החולצה באמצעות מים. שיטה נוספת שהתפתחה בשנים האחרונות היא ההדפסה הדיגיטאלית שבה הדמות מועברת מהמחשב נייד אל גליל הממגנט אליו את הצבע ומעביר אותו אל הבד.
